רקע וטענות הצדדים:
1. בפני תביעה להצהרת בעלותם של התובעים על 1/12 חלקים מן המקרקעין הידועים כחלקה 26 גוש 17461 וכן חלקה 34 גוש 17465 (להלן: "
המקרקעין").
התביעה הוגשה בתחילה על ידי יורשיהם של שלושה עיזבונות, נאג'י מוחמד ברכאת, רשראש מוחמד ברכאת ופאדל ראשיד ברכאת ז"ל (להלן בהתאמה: "
נאג'י, רשראש ופאדל" או יחדיו "
השלושה"). בהחלטתי מיום 28.10.10, בעקבות בקשתם של יורשי התובעים נאג'י ורשראש (תובעים מס' 1-2), מחקתי את יורשי העיזבונות הנ"ל מכתב התביעה, ויורשי פאדל המשיכו לנהלה לבדם (להלן: "
התובעים").
2. על פי כתב התביעה המתוקן (בתואם להחלטה מיום 03.11.09) השלושה רכשו ממחמוד עבדאלג'ני מוסטפא ברכאת, שעזבונו נתבע כנתבע 1 (להלן: "
מחמוד"), את כל חלקיו במקרקעין (סך של 1/4 חלקים מן המקרקעין) זאת על פי ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר שנערך ביום 11.02.46, בפני נוטריון ציבורי. התובעים צירפו את ייפוי הכוח (בהעתק) כנספח ה' לכתב התביעה ולתצהיר עדות ראשית מטעמם (להלן: "
ייפוי הכוח"). במסגרת הדיון ביום 05.04.11 הוסכם בין הצדדים כי ייפוי הכוח שבדיון הוצג כהעתק מתאים למקור, זאת בהמשך להודעה קודמת שמסר ב"כ הנתבעים ביום 08.04.10 לפיה ארכיון המדינה השיב כי ספק אם ניתן לאתר את ייפוי הכוח המקורי שבדיון. כמו כן גם הוסכם כי תרגמו של העמוד הראשון של ייפוי הכוח שהוצג, מתאים למקור (לאחר מכן גם אישרו הנתבעים למעשה תרגום העמוד השני שהוגש על ידי התובעים בשלב מאוחר יותר).
3. לטענת התובעים, השלושה שילמו למחמוד את מלוא התמורה עבור המקרקעין, והם קיבלו לידם את ההחזקה בשתי החלקות הנ"ל. עוד לטענתם, בשל יחסי האמון ששררו בין השלושה למחמוד, על קשרי המשפחה שביניהם, לא הועברו הזכויות הרשומות על שם מחמוד בלשכת רישום המקרקעין על שם השלושה.
יש לציין כי התובעים הגישו בזמנו, בקשות למתן פסק דין בהעדר הגנה. בקשות אלו תחילה לא נענו מטעמים שונים שפורטו בהחלטות הרלוונטיות, עד שהפכו לא רלוונטיות עוד, משעה שהוגשה הגנת הנתבעים.
4. הנתבעים מנגד מכחישים את המכר, טוענים כי ייפוי הכוח שהוצג על ידי התובעים, בין השלושה למחמוד, מזויף לטענתם ולכל הפחות הנוטריון הציבורי לא דאג לזהות את הנתבע כנדרש וכיאות. הנתבעים מפנים לכך כי בניגוד לתביעת האצבע המוטבעת על ייפוי הכוח, מחמוד היה נוהג לאורך כל השנים לחתום בחתימה גרפית, כפי שהוכח על ידם במסמכים ובעדויות שהציגו. עוד לטענתם, התובעים גם לא הביאו כל ראיה לכך כי מחמוד נהג לחתום בחתימת אצבע במועדים הרלבנטיים. יש בשיהוי מטעם התובעים כשלעצמו כדי להעיד על כך שייפוי הכוח זויף, כאשר התובעים דאגו לחכות עד אשר כל הנוגעים בעניין ילכו לעולמם על מנת לפעול באמצעותו.
5. בנוסף ולחילופין הנתבעים טוענים טענות בנוגע להתיישנות התביעה; כאמור על פי גרסת התובעים השלושה רכשו לכל היותר זכויות חוזיות ולא זכויות קנייניות ועל כן אלו, התיישנו זה מכבר, בתואם לסעיף 5(2) לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958. לטענת הנתבעים בעניינם לא חלה נאמנות קונסטרוקטיבית מאחר והתובעים בעצמם מחזיקים במקרקעין ומשתמשים בהם.
6. לחילופי חילופין, טוענים הנתבעים כי דין התביעה להידחות בשל השיהוי מטעם פאדל והתובעים לרשום זכויותיהם הנטענות. לטענתם, התובעים נהגו בחוסר תום לב והעדר ניקיון כפיים כאשר ישנו על זכויותיהם הנטענות, לא דאגו לרשום אותן לאורך השנים, לא התריעו בפני הנתבעים על זכויותיהם, וחיכו עד לאחר שכל הנוגעים במכר המקרקעין הנטען ילכו לעולמם. לטענתם השיהוי ארוך השנים, שכשלעצמו גרם נזק לנתבעים אשר יש בו להשתיק את התובעים מלכפור בזכויותיהם, ומכל מקום יש בו גם להצדיק את העדפת זכויותיהם. לטענתם התובעים לא הביאו כל הסבר לשיהוי בהגשת התביעה. עוד לטענתם יש בשיהוי הנמשך על פני כ-63 שנים כדי להעיד על ויתור מצד התובעים.
לטענת הנתבעים יש בבקשת התובעים 1-2 למחיקתם מכתב התביעה כדי לחזק את טענותיהם הנ"ל.
עוד בהקשר זה טוענים הנתבעים כי התנהגותם של התובעים לרבות מחדלם שלא לרשום הערת אזהרה על זכויותיהם הנטענות, מהווה רשלנות רבתית, אשר יש בה כדי להוביל לשלילת זכותם במקרקעין הנ"ל, גם אילו הייתה מוכחת, הואיל ואכיפת הזכות באה בגדר אכיפה בלתי צודקת בנסיבות העניין בתואם להוראת סעיף 3(4) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א -1971, ובעקבות הנזק הראייתי שגרמו לנתבעים.
7. התובעים בסיכומיהם מתייחסים לטענת הזיוף שהעלו הנתבעים. לטענתם, הנתבעים לא הרימו את הנטל להוכיחה, כאשר נטל זה הינו כבד ביותר שעה שמדובר במסמך שנחתם מול נוטריון ציבורי ובנוכחות שני עדים. התובעים מפנים לכך שהנתבעים לא צירפו חוות דעת מומחה בעניין זה או כל ראיה אחרת להוכחת טענתם כי מחמוד נהג לחתום בחתימה גרפית נכון למועד הרלבנטי.
8. באשר לטענת ההתיישנות, טוענים התובעים כי מאחר ויורשי השלושה הם אלו אשר מחזיקים בשטח, ומעבדים אותו, עובדה שלטענתם אינה שנויה במחלוקת, הרי שחלוף הזמן פועל לטובתם, ומכל מקום החזקה והעיבוד מעמידים לטובתם נאמנות קונסטרוקטיבית. טענות אלו של התובעים באות גם כדי להפריך כל טענה באשר לזיוף, שכן ההחזקה והעיבוד לאורך עשרות שנים, ומכח אותה רכישה, אינם מתיישבים עם טענת הזיוף.
התובעים אף טענו מעבר לנדרש לדידם, כי גם ללא ייפוי הכוח, ולאור ההחזקה רבת השנים גוברות זכויות התובעים על פני זכויות הנתבעים על פי קונסטרוקציות משפטיות אחרות כמו "בר רשות", למשל.
העדויות שהובאו:
9. התובע מס' 3א', מר
אחמד פאדל מרעי (בנו של פאדל) העיד מטעם יורשי פאדל (להלן: "
אחמד").
עוד מטעם התובעים העיד מר
דוחללה ג'מל בן כפרם של פאדל ומחמוד, שפרט בעדותו באשר לחזקה של התובעים באדמות אום ג'אמע כפי שיוגדרו להלן, מסוף שנות ה-40, כשהיה ילד (להלן: "
דוחללה" (יש לציין כי העד מסר עדות ראשית בפניי וכן נחקר נגדית לאחר שהתרתי עדותו, למרות שלא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמו). כן העיד מר
מוחמד דיאב, (להלן: "
דיאב"), "שכנם" של התובעים באדמות אום ג'אמע, בדבר החזקתם של התובעים באדמות אלו.
עוד העידו מטעם התובעים מר
מרעי עבאס ומר
כריים פאיז (להלן: "
מרעי" "
וכריים" בהתאמה). הם העידו על החזקתם של מי מיורשי השלושה במקרקעין, כפי שיפורט להלן (השניים נתנו את תצהירם גם בנוגע לאימות זהותו של מחמוד במסגרת "הליך זיהוי בעלים" בפני רשם המקרקעין).
מטעם הנתבעים העידו הנתבעת
גב' ח'דיגה ברכאת אשתו השנייה של מחמוד אשר התחתנה עימו בשנת 75 וכן בנו, מר
עבד ברכאת הנתבע ז' (להלן: "
עבד").